פסק-דין בתיק ת"א 43949-06

זוהי תביעה לפינוי הנתבעים מדירת מגורים אותה שכרו בשכירות מוגנת.

רקע עובדתי

1.         התובעת הינה הבעלים הרשום של בית מגורים צמוד קרקע המצוי ברח'  המעורר 3, חולון, והידוע כחלקת משנה 179/2 בגוש 7171 (להלן: " הדירה" או : "המושכר").

2.         הנתבעים, בני זוג והורים לארבעה ילדים, שכרו את הדירה - יחד עם זכות שימוש במחצית שטח החלקה - בשכירות מוגנת תמורת תשלום דמי מפתח, על פי חוזה שכירות מיום 10/10/92 (להלן: " חוזה השכירות" או " החוזה").

3.         בתביעה שבכאן עתרו התובעים להורות על פינויים של הנתבעים מהדירה בגין שתי עילות פינוי -

            האחת, נטישת המושכר, עילת פינוי שהיא יציר הפסיקה.

            השנייה, וכפועל יוצא מנטישת המושכר, עילת פינוי בגין אי קיום תנאי השכירות מכוח הוראת סעיף 131(2) ל חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק").

טענות הצדדים

4.         לטענת התובעים, בשנים האחרונות הנתבעים אינם מתגוררים במושכר. מרכז חיי הנתבעים, כך לטענת התובעים, הינו בבית פרטי באבן יהודה (להלן: " הקוטג'") אשר בבעלותם, ושימוש, אם נעשה במושכר, הינו למראית עין בלבד.

            לטענת התובעים, הנתבעים הינם בעלים של דירת מגורים נוספת, לבד מהקוטג', המצוייה בעיר חולון (להלן: " הדירה הנוספת"), אותה הם משכירים בשכירות חופשית. מכאן שהמושכר איננו נחוץ לנתבעים כלל ועיקר.

            נוכח האמור, כך לתובעים, נטשו הנתבעים את המושכר ומן הדין לפנותם הימנו.

נוסף לעילת הפינוי עקב של נטישת המושכר, כך לטענת התובעים, הפרו הנתבעים את חוזה השכירות הפרה יסודית המקנה להם עילה לפנותם, שכן הנתבעים אינם עושים בדירה שימוש בהתאם להוראות חוזה זה.

5.         מנגד טענו הנתבעים כי מעולם לא נטשו את המושכר, והם ושתיים מבנותיהם מתגוררים בו דרך קבע. לטענת הנתבעים, הנתבע הינו אדם חולה המרותק למיטתו, אשר אינו צורך ואינו מאפשר להשתמש במים וחשמל, ומכאן ההסבר לצריכה המועטה של אלה במושכר. לטענת הנתבעים הנתבע קשור למושכר נפשית ואינו מוכן להחליפו.

            הנתבעת המטפלת בבעלה כמיטב יכולתה, מסייעת גם לבנה הנשוי ומטפלת בשני ילדיו הקטנים. בגין כך היא ישנה במהלך השבוע בקוטג' אשר בשימוש בנם ומשפחתו, ואילו בסופי שבוע, ישנה היא לרוב במושכר. הדירה הנוספת - כך לנתבעים - מוזנחת עקב העדר יכולת לתחזקו, והגם שנועד לפרנסת המשפחה, אינו מושכר עובר להגשת התביעה.

            לבסוף טענו הנתבעים כי תביעה זו הינה ניסיון נוסף של התובעים לפנותם מהמושכר, אחר שניסיונות אחרים לפנותם במהלך השנים לא צלחו בידם.

ההסדר הדיוני

6.         בתאריך 7/12/08 הודיעו הצדדים, בכתב, על כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה המצהירים מטעם הצדדים לא ייחקרו על תצהיריהם, יוגשו סיכומים מטעמם והתובענה תוכרע על בסיס התצהירים וצרופותיהם.

7.         מתצהיר התובע 1 (להלן: " התובע") ומתצהירה של הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת") עולה כי אין מחלוקת באשר לעובדות שלהלן -

            א.         הקוטג' והדירה הנוספת הינם בבעלות הנתבעים.